אלוף ישראל מוכר את אופני הרכיבה שלו

* כתבה משנות ה-70 *

מודעה קטנה ב"לוח" של "מעריב" גילתה:
אלוף ישראל מוכר את אופני-הרכיבה שלו
סיפורו של האלוף אלי סמוכה, שפרש מפעילות עקב "סידרה של התנכלויות"
ומצבו העגום של ספורט הרכיבה על אופניים

מאת אלכס פרלסמן
"אופני מירוץ למכירה, של אלוף ישראל שפרש, אלי סמוכה, דרך חיפה 121 ת"א". – מודעה צנועה זו, אשר הופיעה ביום שישי ב"לוח" של "מעריב" – היפנתה אותי אל האלוף והוא הסכים לזרוק אור על הנושא הכאוב של ענף האופניים בישראל – ענף שאינו מורגל לכותרות.
זה 5 שנים עוסק אלי בן ה-20, יליד נס-ציונה, בספורט הרכיבה על אופני, בשנים 1969 ו-1970 זכה בתואר אלוף הנוער (בשנת 1970 התחלק בזכיה עם יעקב אמויאל). גיוסו לצה"ל בשנת 1971 הפריע קמעה לפעילות, אך אחרי שנה הגיע אלי לשיאו – זכה בתוארי אלוף הארץ ומחזיק גביע המדינה, ואף נבחר ע"י קוראי "מעריב" לספורטאי השנה בענף האופנים.
"מאז החלה לפעול ועדת האופנים לא חלו בה שינויים משמעותיים. יושב הראש הנצחי שלה, אריה דורון, הנו "מכבה השריפות" בין החברים, ו"אנשי הכוח" האחרים הנם עמוס לוי, מאמן הפועל ת"א ודוד קדוש, מאמן הפועל רמלה ולשעבר המאמן הלאומי.
כל אימת שאלי מזכיר את השם קדוש, מזרות עיניו חימה. הוא מספר על תחילת ההתנגשות ביניהם, שהיתה במירוץ הקפת הכנרת בשנת 1970. אלי הופיע באותו מרוץ הן כרוכב והן כמאמן (באגודת נס-ציונה), ודוד קדוש שימש כשופט (כאן המקום להבהיר, כי מאחר שמספר ה"משוגעים לדבר" בענף האופנים הנו מזערי, משמשים המאמנים גם כשופטים למרות שהם חסרי ידע מקצועי.
השופט-מאמן דוד קדוש דירג את רוכבי אגודתו של אלי לגילאים הגבוהים יותר, כדי… שלא יגברו על חניכיו. סמוכה עירער לפני אריה דורון על השיבוץ הבלתי צודק, "ובתגובה ספגתי מקדוש מכת אגרוף שהעיפה אותי מכסאי". הוגשה תלונה למשטרת טבריה, אך מאחר שלא היו "ממצאים" של דם ופגיעות חמורות, וכן לא היו עדי-ראיה – נסגר התיק.
________________________________________
* אין נסיעות *
________________________________________
בדברו על מצב הענף אמר אלי, כי הפיצוי היחיד לספורטאים החובבים אמור להיות נסיעה לתחרויות בחו"ל. אך הנבחרת הבוגרת לא עזבה את גבולות המדינה זה 15 שנה ונבחרות הנוער נסעה פעמיים בלבד.
נזכר אלי: "נבחרת הנוער הוזמנה לאליפות אירופה שהתקיימה בגרמניה בשנת 1971. הרוכבים הקדישו שעות יקרות לאימונים ואף בטלו עקב כך מעבודה, אך הנסיעה בוטלה מאחר שעל המועמדים לנסיעה לא נמנה אפילו רוכב אחד מאגודת הפועל ת"א"…
אלי סיפר עוד על העוול שנגרם לו בסניף בנס-ציונה, שלו הקדיש את שנותיו הפוריות – כספורטאי וכמאמן. הוא קובל על חוסר תנאים מינימליים (בגדי אימון והסעות לתחרויות). אמנם ראש המועצה המקומית תרם 300 ל"י לאלי למטרות חידוש ציוד, אך הסכום,

שהועבר לידי המזכיר, יצחק קלינפלד, לא הגיע לידי הספורטאי. בגלל העדר תנאים ביקש אלי העברה לר"ג, והוא קיבלה לאחר התערבות מגבוה.
________________________________________
* התנכלות *
________________________________________
בחודש מארס 1970 חתמו טובי הרוכבים על עצומה שבה ביקשו להופיע לפני חברי הנהלת ההתאחרות לספורט "לשיחה על המצב החמור של ענף האופנים בארץ". סמוכה, יוזם העצומה, הגישה לידי שמואל ללקין, מזכיר ההתאחדות לספורט. מספר הרוכב: "חלפו חודשיים וללקין לא הגיב. איימתי כי אעביר את הנושא לתכנית הרדיו "הנושא בטפול". ללקין העביר את העצומה לטפולו של יוסי דור, רכז הספורט בהפועל דור כינס את הרוכבים לישיבה שבה שפכנו את לבנו. הוא הבטיח לקיים ישיבה עניינית נוספת, אך זו לא התקיימה.
לדברי סמוכה גברו ההתנכלויות כלפיו מצד ראשי הענף מאחר שהוא היה המתסיס העיקרי של הרוכבים. ובהזכירו את ראשי הענף, שב אלי לספר על שתי התקריות החמורות שארעו לו עם דוד קדוש, ואשר הביאו להרחקתו מפעילות.
"בכל תחרות איים עליי קדוש. באחת ההזדמנויות הוא חסם את הדרך לרכב המלווה שלי שבו היתה דודתי, והיתה בינינו התנגשות מילולית שבסופה הוגשה תלונה להתאחדות לספורט כאלו הכיתי את קדוש". התלונה השנייה הוגשה בעקבות "תקרית וינגייט". בקורס למאמנים במכון השתתפו גם 3 מחניכיו של אלי, רק שלושתם לא הוזמנו לארוחת הצהרים במכון – ואלי ערער על כך. פרצה קטטה בינו לבין קדוש ולדברי אלי "הסתפקתי בהתגוננות פאסיבית". עדי ראיה לקטטה לא היו ועל כן הובאו עדי אופי "אשר משום מה תארו אותי כטפוס שלילי. הגדיל להרע רעי חמי וולוצקי שסיפר כאילו ניסיתי בהזדמנות אחרת להפילו לתהום"…
גזר הדין היה הרחקה לשנה בפועל ושנה על-תנאי. הערעור שהוגש לבית הדין העליון של ההתאחדות לספורט – נדחה. אלי הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אך לדבריו, "לפני שהערעור עמד להשמע, ב-7 ביולי, נעלם התיק"…
אלי מאמן כיום בהפועל ר"ג, אך הוא שוקל אפשרות פרישה גם מתפקיד זה. לטענתו מקופחים חניכיו מאחר שהוא "אלי הנורא", מאמן אותם… חורה מאד לאלי שחניך שלו, בן 11, נאלץ לרכב על אופניו לרמלה כדי להשתתף בתחרות משום שלא דאגו לו להסעה.
וכך עלול ענף האופניים, אשר ממילא אינו מתברך בכשרונות רבים, לאבד אחד מספורטאיו שכל תרומתו היתה שלא כל מנת לקבל פרס. "קיוויתי לאחד קבלת העונש שלפחות אוכל לעזור בפתוח הענף שהוא כה יקר ללבי, אך האכזבות הרודפות אותי, גורמות לי יאוש. עננה גדולה מעיבה על ענף הרכיבה הכושל ממילא – ועל כן באה פרישתי", דברי סמוכה.